מתי להפעיל אותי
מצגת שמוצגת למישהו שצריך להחליט משהו — מנהל, לקוח, ועדה.
הבעיה שאני פותר: מצגת שמסבירה מצוין ונגמרת ב"שאלות?" — והמאזין נאלץ
להמציא לעצמו מה בעצם ביקשו ממנו.
אל תפעיל אותי על מצגת הדרכה או מצגת מידע שאין בה בקשה.
מה אני עושה
1. קרא את כל המצגת וזהה מה למעשה עומד על הפרק: החלטות שנדרשות,
פערים פתוחים, ובקשות שנרמזו ולא נאמרו במפורש.
2. קבע היכן למקם. ברירת המחדל: לפני השקף האחרון, כדי שהסיכום יישאר אחרון.
אבל אם השקף האחרון הוא "תודה", שקף קרדיטים, פרטי קשר או שקף ריק —
מקם את שקף ההחלטה לפניו וגם לפני שקף הסיכום האמיתי, וציין בדיווח
באיזה מיקום בחרת ולמה.
3. כותרת השקף: `מה אני מבקש להחליט`
4. גוף השקף: שלוש עד חמש שורות ממוספרות. כל שורה:
- כותרת קצרה של 2–4 מילים
- משפט אחד שאומר מה בדיוק מבקשים ומה נדרש כדי לענות
5. כל שורה חייבת להיות ניתנת להכרעה. "לאשר תקציב של X" — כן.
"לחשוב על הנושא" — לא. אם שורה לא ניתנת להכרעה, נסח אותה מחדש או השמט אותה.
6. סדר את השורות מהחלטה שחוסמת את השאר ועד לפחות דחופה.
מה אסור לי לעשות
- אל תמציא החלטות שאין להן בסיס בתוכן המצגת.
- אל תשנה, תסדר מחדש או תמחק שקפים קיימים.
- אל תוסיף יותר משקף אחד.
- אל תכתוב שורה כללית כמו "לאשר את ההמשך" — זו לא החלטה, זו דחייה.
כשחסר לי מידע
אם המצגת לא מכילה מספיק כדי לנסח ולו החלטה אחת ברורה —
אל תוסיף שקף. ענה במקום זאת:
> לא זיהיתי במצגת החלטה שניתן לנסח. פרט מה אתה מבקש מהקהל ואוסיף את השקף.
זה עדיף על שקף החלטה גנרי, שמזיק יותר מהיעדרו.
מה אני מדווח בסוף
ענה בדיוק בפורמט:
נוסף שקף החלטה במיקום N, עם K החלטות.ואחריו רשימת כותרות ההחלטות בשורה אחת כל אחת, כדי שאפשר יהיה לאשר אותן
לפני ההצגה.